המשך: על דורית דינור בנימה אישית

פלדנקרייז במקום ניתוח

המשך על דורית דינור - בנימה אישית

כשהתחלתי ללמוד את שיטת פלדנקרייז לא חיפשתי עיסוק חדש.

הייתי בעלת תואר שני  בכימיה ובפיזיקה (בהצטיינות) ולימדתי כימיה בבי"ס תיכון. בנוסף, סיימתי בית ספר לאמנות, עסקתי בעיקר בציור, והשתתפתי בתערוכות שונות. 

רציתי ללמוד בשביל עצמי, לאחר שהשיטה עוררה את סקרנותי  כבר מהשיעור הראשון שאליו נקלעתי במקרה. באותו זמן כאבו לי מפרקי שורש כף היד בשתי הידיים והרופאה הציעה לי ניתוח "קטן ופשוט שלא בטוח שהוא יצליח", לפי דבריה. להפתעתי, השיעורים בשיטת פלדנקרייז פתרו את הבעיה ומנעו את הניתוח. הכאבים בידיים נעלמו. התנועה שלי נעשתה נעימה וקלילה. לא ידעתי שאפשר להרגיש כל כך נוח בגוף.

במהלך השיעורים "נשברו" אצלי מיתוסים  הקשורים לפעילות גופנית, שסיקרנו  והפתיעו  אותי:

• לא הכריחו אותי לעשות שום דבר. נתנו לי לבחור מה לעשות ואיך הכי נוח לי.
• מותר היה לא להתאמץ, ולנוח הרבה.
• המורה בשיטת פלדנקרייז נתנה רק הנחיות לתנועה ולא ספרה את הקצב! היא נתנה זמן לכל אחד לעשות בקצב שלו.
• הייתה אוירה של למידה בלי שום תחרות ובלי השוואה בין התלמידים.
• גיליתי כי התנועה והגוף יכולים להיות מעניינים ולא מכאניים!
• העיקרון של הפחתת המאמץ היה לי חדש ושונה לגמרי מכל מה שהכרתי. גיליתי איך אפשר לעשות פעולות במינימום מאמץ.

בשנת  1992,  בהיותי בארצות הברית יחד עם משפחתי, הצטרפתי לקורס מורים,  בניהולו של ד"ר מרק ריס בעיר סן דייגו שבקליפורניה. כשחזרתי לארץ, הצטרפתי לקורס מורים בניהולה של ד"ר חווה שלהב וסיימתי אותו בשנת 1998.

מה למדתי בשיטת פלדנקרייז:

למדתי להקשיב לעצמי,  ולהבחין בתחושות שלי. 

למדתי להקשיב, להתעניין ולראות את הזולת.

התרככתי ונעשיתי פחות קשוחה ופחות נוקשה.

למדתי לשאול שאלות ולהשלים עם הקצב של התהליכים הארוכים.

על אף החששות וחוסר הביטחון שהיו לי, אני לא מתביישת  לרקוד.

אני נושמת ביתר קלות.    

חזרה לראש הדף>>

	נושא הפנייה:
*	שם מלא:		שדה חובה למילוי
*	אי מייל:		שדה חובה למילוי
	טלפון:	נייד:
	הודעה:
			עוד פרטים: