מגזין 2: לסמוך על עצמי

להיות עדינה עם עצמי ולסמוך על עצמי

כמו אנשים רבים, הגעתי גם אני  לשיעורי פלדנקרייז כשהיו לי כאבים חזקים. הכאבים שלי היו בשתי הידיים ולכן חיפשתי מה יעזור לי.  

אחרי זמן כשהתרופות לא הועילו והתחבושת המיוחדת לא עזרה, הרופאה המליצה לי על ניתוח. "נפתח ונראה מה יש שם" אמרה הרופאה. דחיתי את ההצעה לניתוח והתחלתי לקחת כדורים. היה לי קשה לעשות פעולות פשוטות כמו לפתוח דלת, למזוג מים מהקומקום, לסחוט מטלית, להתרחץ, לחתוך ירקות לסלט. הידיים כאבו לי כל כך עד שהייתי מתעוררת בלילות  ולא יכולתי לישון. בנוסף לכאבים היו לי גם חרדות: מה יהיה? האם נגזר גורלי לחיות בכאבים? האם אאבד את היכולת הבסיסית של השימוש בידיים?

ניסיתי טכניקות שונות כמו שיאצו, טכניקת אלכסנדר, דיקור, פרחי בך, רפלקסולוגיה וגם מנוחה פשוטה.

במקביל לחיפושים האלו, הגעתי  במקרה לשיעורי פלדנקרייז כמורה בשנת שבתון.

עד אז אף פעם, גם בילדותי, לא אהבתי ספורט וחינוך גופני, השתעממתי בשיעורי התעמלות. אולם כאן, מהשיעור הראשון  בשיטת פלדנקרייז, חשתי שהשיעור שונה משיעור התעמלות רגיל, קלטתי שיש כאן שפה והתייחסות חדשה שאינני מכירה כלל והסתקרנתי.

בשיעור הראשון נאמר  לנו לפעול על פי ההנחיות  מעט ולאט.

מעט ? ? ?  לאט ?  ?   ?   עוד נאמר לנו להתייחס בעדינות לעצמנו.

להיות עדינה עם עצמי ?   ?   ?    מעט ולאט ?   ?   ?  הרי זה מנוגד לכל מה שאני רגילה בכל תחומי החיים. כל הימים, מכל הכיוונים דוחקים בי: מהר יותר, חזק יותר, להתאמץ יותר. והנה פה ההיפך הגמור!

להיות עדינה עם עצמי ?   ?   ?

מה שאני מכירה, חוק החיים הלא כתוב שלי הוא להיות עדינה ואדיבה עם אחרים. מה שאני מצפה בתמורה הוא שאחרים יהיו עדינים איתי. והנה כאן, אני אמורה להיות עדינה עם עצמי. זה נשמע כמו חטא, זו הנחיה כמעט "לא חוקית".

במחשבה שנייה: האם אני לא עדינה עם עצמי? מה הכוונה להיות עדינה עם עצמי?  במה זה יתבטא?

על מי לסמוך?

מאז שאני זוכרת עת עצמי היה הקיום שלי מלווה בדרישה להישגיות ותחרותיות או אמביציה שלי וציפיות של אחרים לגבי. האמביציה, כך נאמר לי, היא סם החיים, היא זאת שמאפשרת את ההישגיות, ההתקדמות, את התחרות  ואת ההצלחה.  בשיעורי פלדנקרייז, כל אחת ואחד עשה מה שעשה לעצמו, ללא השוואות, ללא תחרות, ללא הישגיות ובלי אמביציה.

זה היה לי חדש ומוזר, כמעט לא "חוקי". איך אוכל ללמוד בלי תחרות? בלי אמביציה? שאלתי את עצמי. זה התברר כאפשרי, כי בשיעורי פלדנקרייז דרשו ממני לראות את עצמי בלבד, בלי להשוות לאף אחד אחר. לא הייתי רגילה לעשות את זה.

בשיעורי פלדנקרייז למדתי אמות מידה לקבוע בשביל עצמי, קריטריונים עצמיים. למדתי לסמוך על עצמי, יכולת שיש אולי לכל תינוק, יכולת שנלקחה ממני לטובת האמביציה, ההשוואה והתחרות.

עוד דוגמה איך למדתי לסמוך על עצמי היא  למשל על ידי כך שהמורה לא הדגימה שום דבר.  במשך זמן מה, לא ידעתי אם אני עושה "נכון או לא". במהלך חיי עד אז התרגלתי לסמכות שתמיד תגיד לי מה נכון ואיך לעשות. התרגלתי לנווט לפי המחמאות שקיבלתי, או לא קיבלתי. עכשיו גיליתי כי התחושה שלי מהווה מדד כדי לדעת מה נכון עבורי. גיליתי את המדד האישי השונה מהמדד החיצוני, הנמדד על ידי אחרים.

בשיטת פלדנקרייז למדתי וגיליתי מה פרוש הדבר לסמוך על עצמי. התוודעתי לאפשרויות השונות ולחופש לבחור מתוכן את מה שמתאים ונוח לי באותו זמן.  גיליתי מחדש את החושים והתחושות שלי, מה אני רוצה, מה נוח לי, מה היכולת שלי. הלימוד נעשה באמצעות מודעות בתנועה, והמשיך לתחומים נוספים של החיים.תוך כדי הלימוד, הכאבים בידיים נעלמו. הפסקתי לקחת כדורים וגם ניתוח  כבר לא על הפרק.

	נושא הפנייה:
*	שם מלא:		שדה חובה למילוי
*	אי מייל:		שדה חובה למילוי
	טלפון:	נייד:
	הודעה:
			עוד פרטים: