מיתוס היופי - השימוש ביצוגים של יופי נגד נשים מאת נעמי וולף

ציטוטים מההקדמה ומהספר

ציטוט מההקדמה העברית על ידי חנה נוה ודנה אולמרט:

"מיתוס היופי, קובעת נעמי וולף בספרה, הוא מכשיר שליטה רב עוצמה שמפעילה התרבות המערבית הנדרוצנטרית על נשים. המיתוס מורכב מאוסף של קריטריונים ליופי נשי הנתפשים בעיני החברה כביטויים אובייקטיבים, טבעיים ונקיים מאידיאולוגיה. תפקידו הגלוי של המיתוס הוא לעצב עבור נשים מודל שאליו ישאפו כדי למצות את נשיותן. ממילא מובן שמיתוס היופי מתפקד בעיקר ככלי לדיכוי נשים ולתיעול מאמצים ומשאבים של נשים למימושו, על חשבון הפניית האנרגיות שלהן למקומות אחרים... היופי נחשף בספר כאידיאל תרבותי וחברתי רב עצמה ... ההתמסרות של נשים לאידיאל הזה איננה תהליך מודע שנעשה מתוך בחירה. בתרבות הרוויה בדימויים מעוותים ומוגזמים של יופי זוהר ואנורקטי, הפנמת המודל איננה נתונה כמעט לבחירה. בעיקר משום שמודלים אחרים של נשיות, כאלו המבוססים על חכמתן של נשים, על נסיון חייהן, על כשרונותיהן ורגישיותיהן כמעט ואינם בנמצא וכאשר יש להם נראות הם עוברים דמוניזציה או מתויגים כתחליף לדבר האמיתי... אמנם מיתוס היופי לא נוצר כקונספירציה מתוכננת, אך הוא גודש את תרבותנו בעוצמה: מכל עבר מוקרנים לנשים בישראל של היום דימויים ויזואלים וטקסטואליים במיסרים אותן על אי התאמתן למודל הרצוי, והמדריכים אותן לגבי הדרך בה ילכו כדי לתקן את שגיאותיהן ואת חטאיהן. ."

ציטוטים מהספר:

"תגובת נגד ביחס לפמיניזם, שמנצלת אידיאולוגיה של יופי כדי לשמר את נחיתותן של נשים, איננה תוצר של מזימה סודית מאורגנת עם מפות ותרשימים. היא תוצר של אוירה רווחת, שבה חרדות של גברים ותחושות אשמה של נשים מופצות ומוגדלות באמצעות הדימויים התרבותיים של נשים. באוירה כזו מעבירים הדימויים התרבותיים לנשים מסרים ברורים בדבר הקשר בין הערך שלהן לבין הגוף שלהן."

"מיתוס היופי מספר סיפור: התכונה הקרויה "יופי" קיימת באופן אוביקטיבי ואוניברסלי. נשים חייבות לרצות לגלם אותה, וגברים חייבים לרצות בבעלות על נשים שמגלמות אותה. העובדה שהצו לגילום היופי מחיב נשים ולא גברים היא הכרית וטבעית, וזאת מסיבות ביולוגיות, מיניות ואבולוציוניות. גברים חזקים נלחמים להשגת נשים יפות, ולנשים יפות יש כושר רבייה מוצלח יותר. מידת יופיה של האישה חייבת להיות קשורה למידת פוריותה, ומכיון שהשיטה מבוססת על בררה מינית, היא בלתי נמנעת ובלתי ניתנת לשינוי. אף לא אחת מטענות אלו נכונה. יופי הוא מטבע עובר לסוחר... הוא נקבע על ידי פוליטיקה, ובמערב המודרני מיתוס היופי מיצגת את מערכת הערכים האחרונה שמשמרת את הדומיננטיות הגברית בשלמותה. מיתוס היופי, בהקנותו ערך היררכי לנשים לפי אמת מידה פיזית הנאכפת בידי התרבות, מהווה ביטוי ליחסי כוח שהם נאלצות נשים להתחרות באופן לא טבעי על משאבים שנוכסו בידי גברים"

"לפי נתוני מכון המפרי לעניני ציבור, למרות שהן מונות מחצית מאוכלוסית העולם, נשים מבצעות קרוב לשני שליש מכלל שעות העבודה, מקבלות רק עשירית מכלל ההכנסה העולמית ובבעלותן פחות מאחוז אחד מכלל הרכוש בעולם"

"האם אקדמאית מבריקה שהיא גם אישה יפה, שצובעת את שפתיה בשפתון ונועלת נעלי עקב גבוהות מזמש שחור לפני היא הולכת לבקש ממרצה רב השפעה שישמש מנחה לדוקטורט שלה היא זונה? ... היא לא חייבת לעשות את זה, מתבקש לומר. .. האשה השאפתנית לא היתה חיבת לעשות זאת לו היתה לה בררה. אולם תהיה לה בררה כששפע של פקולטות בתחומה, שבראשן עומדות נשים ושנתמכות בידי דורות של נשים בעלות הון ועתירות נכסים, יפתחו בפניה את שעריהן. תהיה לה בררה כשתאגידים בין לאומים המנוהלים בידי נשים ישוועו לכישורים של בוגרות אוניברסיטה צעירות. כשיהיו אוניברסיטאות אחרות, שיקושטו בפסלי ברונזה של אינטלקטואליות שצמחו ממסורת קלאסית בת אלף שנים. כשיהיו קרנות מחקר אחרות, החולשות על הון מרווחי המצאות של נשים, ושמחצית מהעומדים בראשון יהיו מדעניות. תהיה לה בררה כשקורות החיים שלה יקראו ללא דעות קדומות ומתוך עיוורן מגדרי. רק אז תהיה לנשים בררה לעולם לא להרכין יותר ראש. הן יהיו ראויות למלוא הגינוי, אם - גם כשידעו שחלקן מובטח, כלומר ש52% מהמשרות הגבוהות ביותר יהיו פתוחות בפניהן, עדין ימשיכו להרכין ראש בפני סמכות, תהא אשר תהא, בנסותן לספק את דרישות ה"יופי" שלה. "

"נניח לרגע שבר באמת אוהב אשה. הוא רואה בה שווה בין שווים, בת ברית, עמיתה, אבל אז היא נכנסת לאזור הדמדומים שלה, והופכת לבלתי מובנת. תחת אור הזרקורים של היופי, שהוא אפילו לא מבחין בקיומו, היא נתקפת לפתע במחלה, היא לא שייכת לעולם שלו ואי-אפשר אפילו להתקרב אליה...

...כל מה שיגיד אף פעם לא יהיה בסדר. הוא מנוע מלדבר. כל מה שיגיד רק יפגע בה יותר. אם ינחם אותה ויגדי שזה עניין טריוויאלי, הוא לא מבין כלום. זה הרי ממש לא טריוויאלי. אם יסכים אתה ויגיד שזה רציני, זה אפילו יותר גרוע: כנראה שהוא באמת לא אוהב אותה, כי הרי הוא חושב שהיא שמנה ומכוערת. אם יגיד שהוא אוהב אותה כמו שהיא, גם זה ממש גרוע: הוא לא באמת חושב שהיא יפה. אם יגיד לה שהוא אוהב אותה בג-לל שהיא יפה, זה כבר הגרוע מכל,למרות שהיא לא יכולה לדבר על זה עם אף אחד. היופי הוא הרי מה שהיא אמורה לרצות יותר מכל, אבל גם הוא גם זה שגורם לה להרגיש מקופחת, לא נאהבת ובודדה" (עמ' 157).

"קוסמטיקה הופכת לבעיה רק כשנשים מרגישות לא מספיק נראות או לא מספיק נאותות בלעדיה. טיפוח כושר גופני הופך לבעיה רק כשנשים שונאות את עצמן אם הן אינן מתמסרות לו. כשאישהמ אולצת להתקשרט בתכשיטים כדיש יקשיבו לה, כשהיא נזקקת לטפח את המראה החיצוני שלה כדי להגן על זהותה, כשהיא מרעיבה את עצמה כדי לשמור על מקום עבודתה, כשהיא חייבת למצוא מאהב כדי שתוכל לטפל כראוי בילדיה, אלו בדיוק המקומות שבהם ה'יופי' הופך לכואב. 'טבעי' ו'לא טבעי' הם לא המונחים שעל הפרק. המאבק האמיתי הוא בין כאב והנאה, חופש וכפיה... נשים יוכלו להתקשט בחפצים יפים בלי לחשוב פעמיים, רק כשיהיה ברור שאנחנו לא חפצים. נשים יהיו חופשיות ממיתוס היופי , רק כשנוכל לבחור להשתמש בפנינו, בלבושנו ובגופנו כצורה אחת מני רבות של ביטוי עצמי" במיתוס היופי מתוארים מחקרים ש:1. יש השפעה דפרנציאלית של שומן על גברים ועל נשים 2. רוב הנזק הבריאותי נוצר מהיו יו במשקל ומהלחצים סביב המשקל, ולא מהמשקל עצמו ב. נעמי וולף מציינת ששומן זה ענין פוליטי. אם שומן היה ענין בריאותי גרידא, זה היה ענין של האדם עצמו ותו לא. אם זה היה ענין של משיכה מינית, זה היה ענין בין האדם לבין בני/בנות זוגו, זה שזה ענינו של כל אחד אומר שזה ענין פוליטי.

חזרה לראש הדף>>             

	נושא הפנייה:
*	שם מלא:		שדה חובה למילוי
*	אי מייל:		שדה חובה למילוי
	טלפון:	נייד:
	הודעה:
			עוד פרטים: